יצירה פתוחה ביפו - אומנות בלי שעון

כל פעם שאני פותחת את דלת מרחב היצירה ליום פתוח, אני מתרגשת מחדש. גם אחרי כל כך הרבה פעמים, עדיין יש לי פרפרים בבטן. כי אף פעם לא יודעים מי יגיע, מה ייצרו, אילו הפתעות מחכות.

מרחב היצירה הפתוח הוא המקום שבו אני הכי מרגישה את עצמי. אין תוכנית קבועה, אין לחץ של זמן. אנשים מגיעים, בוחרים חומרים, ויושבים ליצור. יש כאלה שנשארים שעה, יש כאלה שנשארים עד שסוגרים. יש מי שבא לבד ויש מי שמביא את כל המשפחה.

השבוע הגיעה אלי משפחה שלא הייתה פעם במרחב היצירה. האבא ישב עם הבן ועבדו ביחד על פסל מעיסת נייר. האמא והבת ציירו זו לצד זו, כל אחת על הנייר שלה אבל עם אותם צבעים. כשעזבו, האבא אמר לי: ״לא זוכר מתי הפעם האחרונה שישבנו ארבעתנו ועשינו משהו ביחד בלי טלפונים.״

מרחב היצירה הפתוח הוא לא רק מקום ליצירה - הוא מקום למפגש, לשקט, לריכוז. מקום שבו הזמן עובר אחרת. ואם שואלים אותי, העולם צריך עוד הרבה מקומות כאלה.